עיד ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

בפניי תביעה קטנה על סך 5,208 ₪.

סכום התביעה מורכב מהרכיבים הבאים: 1,508 ₪ - עלות החלפת שמשה; 500 ₪ - עלות חוות דעת שמאי; ו – 3,000 ₪ בעבור הפסד ימי עבודה.

התובע 1 הינו בעל רכב מסוג פג'ו מספר רישוי 13-851-51 אשר היה מבוטח אצל הנתבעות, ביטוח שכלל בחובו רכיב של כיסוי שמשות.

בכתב התביעה נטען כי ביום 4.7.12, בסמוך לחצות הלילה, עת נסע בכביש מכפר יאסיף לצומת כברי נפגעה השמשה הקדמית של הרכב מאבן ונגרם בה שבר שדרש החלפתה. התובע טוען כי עלות התיקון הייתה בסך 1,508 ₪ ואולם חברת הביטוח סירבה לשפות אותו בגין כך על אף קיומו של כיסוי ביטוחי.

בכתב ההגנה נטען כי בבדיקה שמאי מטעם הנתבעות עלה כי השמשה הרכב הייתה שמשה פגומה (דבר שהתבטא בקיומן של בועות אוויר ישנות) ועל כן התנאי המקדמי לקיומו של כיסוי ביטוחי – דהיינו היעדרן של פגימות קודמות – לא התקיים.

עוד טענה הנתבעת כי בנסיבות העניין בכללותו לרבות מועד רכישת הרכב על ידי התובע (דצמבר 2011), מועד עריכת הכיסוי הביטוחי הכולל שבר שמשות אל מול מועד האירוע הנטען ונסיבותיו העמומות – העלה חשד כי מדובר בניסיון להונות את חברת הביטוח על ידי ניפוץ מכוון של השמשה על מנת להביא להפעלת הכיסוי הביטוחי שנרכש זמן קצר לפני כן.

לחלופין נטען כי גם הייתה מתקבלת טענת התובע לעניין קיומו של כיסוי ביטוחי היה זכאי התובע לשמשה חליפית בשווי של 350 ₪ בלבד.

לאחר עיון בכתבי הטענות, ושמיעת טענות הצדדים בפניי בדיון שהתקיים ביום 7.7.13 - אקבע כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו ועל כן דין התביעה להידחות.

בשים לב לאופי ההליך ולסכום התביעה - הנימוקים יובאו בצורה תמציתית.

התובע טען בכתב התביעה באופן לאקוני כי בעת נסיעה פגעה אבן בשמשה הקדמית של רכבו וגרמה לנזק הנטען. בעדותו בבית המשפט פרט התובע לראשונה את טענתו ולפיה אבן שנפלה ממשאית שנסעה לפניו פגעה בשמשה הקדמית וגרמה לה לנזק המתואר. התובע לא ידע להציג נתונים אודות המשאית האמורה, לא הביא לעדות את נהג המשאית שלטענתו כלל לא עצרה או עדים אחרים לאירוע הנטען שארע כאמור לשיטתו בסמוך לחצות הלילה וזאת על מנת לבסס את הרובד העובדתי הראשוני הדרוש להוכחת תביעתו דהיינו היות הנזק משום נזק תאונתי.

התובע אף לא הביא לעדות את השמאי שמסר חוות דעת מטעמו.

ממילא עיון בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה מעלה כי השמאי לא התייחס לנסיבות האירוע או לנזקים אחרים שנגרמו לרכב באותו אירוע אלא רשם את הדברים מפי התובע או מי מטעמו ועל כן אין בה, כשלעצמה, כדי לבסס את גרסת התובע לעניין נסיבות האירוע או גורם הנזק.

עוד יצוין כי מחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה עולה כי מבחן שנתי קודם לרכב בוצע ביום 17.7.11 כך שאירוע הנזק הנטען אירע ככל הנראה זמן קצר יחסית לפני שהרכב היה אמור לעבור בדיקה שנתית נוספת ואפשר שהדברים מתיישבים עם טענות הנתבעות בעניין זה.

מטעם הנתבעות הגיש חוות דעת והעיד שמאי הרכב מר ורגר.

בחוות דעתו ציין כי בשמשה היו קיימים נזקים ישנים שייתכן כי מקורם בפגם בייצור בדגם הרלבנטי וכי להם נוסף בשלב מאוחר יותר ניפוץ חזק מאוד שלא ניתן לדעת מה מקורו. עוד ציין כי לא נתגלו נזקי פח או נזקים אחרים פרט לנזק בשמשה נתון שאפשר ומחזק את עמדת הנתבעת לעניין הרקע לגרימת הנזק ואסתפק בכך.

בשים לב למכלול נסיבות העניין כפי שתוארו לעיל אקבע כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה הראשוני לעניין נסיבות האירוע ועצם היות הנזק שנגרם לו משום נזק תאונתי.

ממילא לא עלה בידו להוכיח את נזקיו משלא הוצגה קבלה אודות התיקון הנטען אלא חשבונית מס בלבד מיום 6.7.13.

גם ראש הנזק הנוגע להפסד ימי העבודה, שהביא לניפוח התביעה באופן משמעותי, נטען בעלמא ולא הוכח.

אשר על כן – התביעה נדחית.